בעקבות החורבן: עדות אילמת לרעב ולמלחמת אחים בירושלים

בימים ההם בזמן הזה לא התרחש נס ליהודי ירושלים. מורעבים מהמצור הרומי, הסתתרו ברי המזל במחילות, כדי שהאוכל לא יישדד מהם. אלפיים שנה אחרי חושף אלי שוקרון כלים שהשתמרו בשלמותם במעבה האדמה - עדות אילמת לזוועה. 

רשות העתיקות חשפה לפני כשלושה חודשים ממצאים מרתקים השופכים אור על חייהם של היהודים שהסתתרו במחילות שמתחת לרחובות ירושלים, לפני כאלפיים שנה, בימים שלפני חורבן הבית השני.

המצור הרומאי הממושך הביא לרעב חמור, שגרם לשוד ורצח של מי שהיה ברשותו פירורי מזון מעטים. ברי המזל הסתתרו במחילות כדי שיוכלו לאכול בהיחבא. בתוך אחת המחילות, בבור מים ששימש למסתור במעמקי האדמה - חשף הארכיאולוג אלי שוקרון מרשות העתיקות ממצאים שהשתמרו בשלמותם במשך אלפי שנים במעמקי המנהרות, ומספקים הצצה נדירה למצבם הקשה של יהודי ירושלים בזמן המצור הרומאי, ימים ספורים לפני החורבן. 

"במערות שבעיר דוד, כאן במקום הזה, הסתתרו אנשים מפני אחריהם המורדים כדי לאכול. כדי שהם לא יקחו להם את האוכל", מספר שוקרון. שלושה סירי חרס שלמים ומנורת שמן קטנה, הם עדות אילמת למה שחוו תושבי ירושלים המורעבים בתקופת "המרד הגדול" שקדם לחורבן. את המנורה מיעטו היהודים להדליק, כדי שהאור לא ימשוך אליהם את המורדים.

בור המים הקטן נחשף בחפירה ארכיאולוגית שמנהלת רשות העתיקות ליד הכותל המערבי, באזור קשת רובינסון שבגן הארכיאולוגי, והוא מסתעף מתעלת ניקוז שנחשפה בשלמותה. שוקרון, מנהל החפירה מטעם רשות העתיקות, מגדיר את הממצא "דרמטי להבנת מה שקרה כאן, במקום הזה, בין י"ז בתמוז לתשעה באב לפני אלפיים שנה. להבין את המצור, הרעב ומלחמת האחים".

"זו הפעם הראשונה שאפשר לקשור את הממצא הארכיאולוגי לסוגיית הרעב בירושלים בתקופת המרד במצור. סירי הבישול השלמים ונר החרס, מעידים שאנשים ירדו אל תוך הבור ואכלו שם את האוכל בסתר, מבלי שאף אחד יכול לראות אותם - כפי שמתאר יוסף בן מתתיהו".

שוקרון מציג קטע מהספר "תולדות מלחמת היהודים ברומאים" שבו מתאר יוסף בן מתתיהו את המצור הרומאי על ירושלים, ובעקבותיו - הרעב הכבד ששרר בעיר הנצורה: "טירוף המורדים התעצם בד בבד עם הרעב... משלא נמצאה תבואה (לפי) הרבים, פרצו המורדים לבתים וערכו בהם חיפוש מדוקדק, אם מצאו (דבר מה) התעללו (ביושביהם) על שהכחישו את הימצאותו, ואם לא מצאו דבר, ייסרו אותם.... על שהסתירוהו בהצלחה כה רבה..."

"רבים המירו את רכושם באיפה אחת העשירים (באיפת) חיטים והעניים (באיפת) שעורים, ואחר כך הסתגרו בפינות בתיהם החבויות ביותר. מקצתם טרפו אחוזי בולמוס ואת גרעיני התבואה כמות שהם, יתרם אפו אותם ככל שהתירו להם זאת שעת הדחק והפחד. בשום בית לא נפרך שולחן..."