ראיון עם סטנדאפיסטית ירושלמית

על התחלת הקריירה שלי: לפני 3 שנים הארגונים 'הלל ירושלים' ו'הקרן החדשה לישראל' ארגנו ערב סטנדאפ נשי ופרסמו בפייסבוק שדרושות נשים מצחיקות. תמיד ידעתי שאני מצחיקה ויש לי ניסיון במשחק, אז החלטתי לנסות. בערב ההוא הופענו 5 סטנדאפיסטיות כמופע-חימום, ואז הופיעה אורנה בנאי. זו הייתה הזדמנות מדהימה, היה קהל מקסים, אורנה בנאי הייתה מפרגנת מאוד, והחלטתי להמשיך. גיליתי שהנושאים שמעניינים אותי ומצחיקים אותי הם נושאים נשיים: פמיניזם, קריירה ואימהות. גם היום זה החידוש שלי. יש הרבה סטנדאפ, אבל יש מעט סטנדאפ נשי, או סטנדאפ שנעים לנשים להיות חלק ממנו, סטנדאפ שמצחיק נשים, סטנדאפ שצוחק על האתגרים שעומדים בפנינו בתור נשים. הצחוק עוזר לי להתמודד עם האתגרים האלו יותר טוב.
 

באותה תקופה חיפשתי עבודה, והמופע הראשון שלי סיפר על החוויות שלי. למשל, התכוננתי לראיון עבודה וניסיתי לחשוב מה אני אגיד כשישאלו אותי מה התכונה השלילית שלי. בבוקר של הראיון מאוד התלבטתי על השאלה הזו. השעה הייתה 5 בבוקר (הייתי ערה כי הנקתי את הבן שלי), והייתי מאוד במתח, אז החלטתי להעיר את אבי, בן הזוג שלי. הוא אמר שהתכונה השלילית שלי היא שאני חופרת בבוקר... זה מאוד הצחיק אותי (אותו קצת פחות). את העבודה לא קיבלתי, אבל משם התחיל להיכתב החלק ההוא במופע, וזה חלק שנמצא במופעים שלי גם היום.
 

איזו חוויה מיוחדת אני זוכרת? כשהתאמנתי למופע הראשון הזה לא הייתי בטוחה שאני אצליח לזכור את כל הטקסט בעל-פה. אז כתבתי לי מילות מפתח לליינאפ על פתקים והתאמנתי כשהפתקים ביד, וניסיתי להסתכל בהם כמה שפחות. היה ברור שאסור לעלות איתם לבמה. לא מזמן עברנו דירה וכשפרקנו את הארגזים מצאתי את הפתקים האלה. אני כמובן שומרת אותם, מי יודע, אולי יום אחד הם יהיו שווים מליונים. ובינתיים הם שווים לי הרבה מאוד.
 

ועוד חוויה: לפני שנה בערך היה לי מופע בקפה מסריק בעמק רפאים והייתי בהריון. חלק מהמופע התייחס כמובן להריון, וצחקתי על תגובות של אנשים להריון. למשל, האנשים שחושבים שאם הם אומרים לי "וואו, את שמנה" זו מחמאה, או האנשים ששואלים אותי "מתי זה קרה?!" (איזו תגובה הם בדיוק רוצים לקבל?...). כמה דקות לפני המופע פגשתי חברה שלא ראיתי הרבה מאוד זמן. היא ראתה את ההריון בפעם הראשונה, כנראה הופתעה ואמרה "וואו, לא סיפרת לי!". התגובה שלה הצחיקה אותי, ונכנסה לחלק הזה של המופע כבר באותו ערב. 
 

למה דווקא סטנדאפ? תמיד ידעתי שאני מצחיקה ותמיד אהבתי את הבמה. כשחברים שלי שומעים שאני סטנדאפיסטית, הם לא מופתעים. כנראה שהסטנדאפ חיכה לי. אני מקווה להמשיך להתפתח בתחום הזה, הוא מסקרן אותי ומלהיב אותי.
 

ואם לא סטנדאפ? הסטנדאפ מלווה את החיים שלי, והוא שזור בכל מקום. אני חושבת שאם לא הייתי עוסקת בזה, הייתי ממשיכה להצחיק ולצחוק בחיים האישיים שלי. העבודה העיקרית שלי היא בתור מורה, והרבה פעמים אני מורה בסגנון סטנדאפ... לפעמים קורים בכיתה דברים שמצחיקים אותי, ואני לא יכולה שלא להתייחס לזה כמו שסטנדאפיסטית הייתה מתייחסת. התלמידות שלי יודעות שאני סטנדאפיסטית ולפעמים נוצרת בכיתה אווירה מתאימה והן מספרות בדיחות. ברגעים היפים האלה אני מרשה לעצמי קצת לשחרר ולצחוק איתן ולפעמים אפילו עליהן. אל דאגה, גם הן צוחקות עליי.
 

אמא וסטנדאפיסטית, יש דבר כזה? חלק גדול מאוד מהמופע שלי קשור בהורות ובילדים שלי. סיפורי ילדים או תוכניות של ילדים מאוד מצחיקים אותי. בשמוליקיפוד למשל, איך יכול להיות שילד היה חולה, ובמשך יממה שלמה היחיד שנכנס לראות מה שלומו היה קיפוד?!   וגם בתירס חם, חמישה ילדים הולכים ביום קיץ חם ומחפשים אוכל ברחובות. בסוף הם מגיעים הביתה, אמא איננה, אבא כמובן נרדם, איפה הרווחה בסיפור הזה? ואני בכלל לא רוצה להתחיל לדבר על הבית של יעל... מדי פעם אני גם רואה עם הבן שלי את סמי הכבאי, ואני לא מבינה איך ילדים ממשיכים לקנות את זה. יש שם עיירה קטנה עם 40 איש בסך הכול, ובכל פרק יש איזה אסון קולוסאלי, הם לא חושבים לעשות שם בדיקת מזוזות בפונטי-פנדי? לפחות איזה טקס נגד עין הרע...? הבן שלי מאוד אוהב סיפורים לפני השינה, ויש סיפורים מאוד ארוכים, ועד שאני מסיימת סיפור אחד, הוא עוד מבקש "עוד פעם!". אז לפעמים אני קצת משנה את הסוף של הסיפורים כדי שלא תהיה מחשבה שיש אפשרות לסרט-המשך. פלוטו למשל, הוא לא סתם פוגש בחבר קיבוץ, לצערנו, חבר הקיבוץ דורס את פלוטו ושלום על ישראל.
 

 הבן שלי לפעמים חוזר הביתה עם כל מיני יצירות ממוחזרות. בעיקרון אני ממש בעד מיחזור, אבל לא בכל המקרים... למשל בחנוכה כל הילדים חזרו הביתה עם נר חנוכה שעשוי מגליל נייר טואלט. זה מקסים, רק שזה היה בשירותים של מישהו!
 

ואיך אני כאמא? כמובן שגם בבית אני מאוד אוהבת לצחוק, ואני מאוד שמחה שהבן הגדול שלי מגלה חוש הומור משל עצמו. וגם הוא אוהב להופיע ואוהב את הבמה ואת המיקרופון. אולי אני מגדלת את הדור הבא של הסטנדאפיסטים.

האם אני בקשר עם עוד סטנדאפיסטים ירושלמים? יש בירושלים הרבה סטנדאפיסטים, אני בקשר עם הרבה מהם. ארגנתי כמה פעמים ערבי סטנדאפ והזמנתי אותם להשתתף, ומדי פעם גם אני מופיעה בערבים של אחרים. יש בירושלים את מרתף הצחוק, הזדמנות טובה לכל סטנדאפיסט, ובכלל, מקום בילוי נהדר למי שאוהבים את הז'אנר.
 

מה אני חושבת על התרבות בירושלים? אני אוהבת את התרבות הירושלמית, אני אוהבת את מה שקורה עכשיו. תרבות בתוך השכונות, תרבות של פארקים שכונתיים ומתחמים קהילתיים. אני רוצה שהתרבות הירושלמית תמשיך לפרוח ולהיות מגוונת ובעיקר נגישה לכל הקהלים. שהתרבות תמשיך להיות פתוחה ומתקדמת ושנמשיך להתפתח.

הכתבה בשיתוף: ג'רוזלם מאמי

קרדיט לתמונות: אליאור בן חיים