עכשיו בשנות ה-30 לחייו, לייזי שפירא גדל בפילדלפיה, שם אביו הוצב כנציגה של הסוכנות היהודית. כשהיה בשנות העשרה המאוחרות, עברה משפחתו לקהילת הסמריה של קרני שומרון, ולאחר שירותו הצבאי בצה"ל הוא למד קולנוע בבית ספר מעלה, שמציע את תכנית לימודי התקשורת היחידה עבור תלמידים שומרי דת.
הודות לרעש תקשרותי לכבוד שניים מהפרוייקטים שלו מהלימודים, "איכה" ו"להציל את הטוראי פינקלשטיין", שפירא החל את הקריירה שלו בעולם הטלוויזיה, אך לאחר שהרעש נמוג הוא פגש בקשיים, ועבד בניקיון בתים ועריכת סיורים במנהרות הכותל ובגן הארכיאולוגי על שם דוידסון.
אך במהרה עבד שפירא עם המפיק יונתן ארוך, היכרות שלבסוף הובילה לעסקה לשיתוף ביצירת, כתיבת (יחד עם חוה דיבון) ובימוי סרוגים, הסדרה המצליחה של Yes.
הסדרה מתמקדת בחייהם של חמישה ירושלמים וירושלמיות רווקים, בני שלושים-ומשהו, בצורה חדה ומרעננת, והיא כבשה את עולם הבידור הישראלי הסערה. שפירא דיבר עם אתר Jerusalem.com בתקופה בה הוא היה במשא ומתן אודות שידור התוכנית בחו"ל ופיתח רעיונות לעונה השנייה של התכנית. העונה השנייה עולה לשידור ב-10 בינואר, וערוץ 2 משדר את העונה הראשונה, כמו גם ערוץ Yes Stars ישראלי, כל ערב בשעה 22:00.
נראה שלירושלים יש נוכחות כה חזקה בתכנית שהיא כמעט דמות בפני עצמה. איך היית מתאר את תפקידה המיוחד של העיר בסדרה? גם אני וגם חוה באמת אוהבים את העיר הזאת, ורצינו להראות את יופיה. אנשים תמיד אומרים שיש משהו שונה בירושלים, שהיא כל כך ידידותית ורגועה. הקדושה היא חלק מזה. לירושלים יש המון פשטות, פחות יומרה והרבה מאוד יופי.
אני שמח שיכולנו לצלם את העונה הראשונה בחורף, עם האור הרך על האבנים. היינו בעמק המצלבה בנובמבר, וראיתי את העלווה מחליפה צבעים, שאף פעם לא שמתי לב לזה לפני כן, והכנסייה הייתה ברקע. זה היה כל כך שונה, כמו משהו מסרט אירופאי.
יש משהו מאוד ירושלמי בסוודרים וצעיפים, משהו באופי של ירושלים, אפילו במזג האויר, שמשתקף בפרסונה של האנשים, כולם מכורבלים.
איך החוייה שלך במעלה הביאה אותך להיכן שהינך היום בקריירה שלך? במעלה הייתה אטמוספירה טובה בשבילי כשהייתי שם. היא הייתה מאוד תומכת.
יש שתי סצנות של דייטינג בירושלים- הישראלים ודוברי האנגלית. ירושלים ידועה בכך שהיא כר גידול לעולים דוברי אנגלית, אך מלבד לבחורה אחת שהסכימה להשאיל את התפילין שלה בפרק הראשון, לא היו עוד דמויות אמריקאיות או דוברות אנגלית בסדרה. היתה זו בחירה מודעת? כן, זו הייתה. אני לא יכול להבטיח שום דבר, אבל אני באמת רוצה לנסות את זה בעונה השנייה.
אני חושב שזה עניין של פורמט. לא רצינו לבלבל אנשים. יש כל כך הרבה איזורים [של רווקים-רווקות], במושבה הגרמנית, נחלאות וכו', אבל רצינו לבסס את מה שביססנו עם הדמויות קודם.
לא חשבתי שאוכלוסיית דוברי האנגלית יתחברו לסדרה, אבל הם מתים עליה! הייתי בארוחת שבת עם דוברי אנגלית לאחרונה, והם כולם התרגשו ושאלו אותי שאלות. יש אפילו קבוצה בפייסבוק [עם בערך 130 חברים] ששמה, "החזירו לסרוגים את סטייסי, השכנה האמריקאית המתוקה" וזו הקבוצה היחידה שאני חבר בה בפייסבוק.
דתיים רבים בסצינת הדייטים בירושלים אמרו שקשה להם לראות את התוכנית, כי הם מרגישים שהם צופים בחיים שלהם. זה משהו שאתה שומע הרבה? זה משהו שאתה חש בעצמך? כשאני צופה בתכנית, זה שונה. זה אחרי חודשים של עריכה, וראיתי כל פרק 20 מיליון פעם. בל כשהפרקים משודרים אני רואה אותם עם חברים שכולם בתעשיית הסרטים. הם אוהבים את זה.
התוכנית החלה כקומדיה בפרקים הראשונים אבל נהפכה לדרמה ככל שהפרקים התקדמו. הכיף הרשה לאנשים להתמסר למלודרמה. אני גאה [בדרך בה זה אמת וגם בדיוני]. זה על החיים שלנו, אבל בקיצוניות, כי זו תכנית טלוויזיה. החיים האמיתיים שלנו לא היו מעניינים מספיק בעצמם, אבל התכנית היא מאוד קרובה למציאות.
אתה חש שסרוגים שובר או מחזק סטראוטיפים על הדתיים? אני חושב שהוא שובר אותם. כל דמות היא שילוב של הרבה סטראוטיפים, ואפילו שלי, יש חלק קטן של עצמי בכולן. כשדתיים רואים את הדמויות האלה כאמיתיות, זה שובר את הסטראוטיפים עבורם.
בכלליות, זה רק הדתיים שחוששים שהפגמים בדמויות ייהוו דוגמה רעה על כל הקבוצה. חלק מהאנשים האלה יורדים עמוק, בדיוק. ישנה סצינה בה שתי דמויות לומדות את ההפטרה, ומעריץ אחד ציין שזו ההפטרה מהשבוע הלא נכון. אנשים צופים בכל פרט, אבל אבל זה רק מראה את האהבה שלהם.
בפעם הראשונה אנחנו לא "הדתי בסדרה" אלא אנחנו הסדרה עצמה.
עבודה עם הצוות הזה היא פשוט חוויה נהדרת, הם שחקנים ידועים, והם לוהקו כנגד ליהוק טייפקאסט. למדנו הרבה אחד על השני. היה לנו כיף לא רגיל בלמידה ובאינטראקציה, ואנחנו עדיין חברים. לפני שהתחלנו לצלם, הבאתי אותם לשבת בירושלים- הם ישנו בדירות נפרדות, הלכו לארוחות, הלכו לבית הכנסת אוהל נחמה. זה היה מאוד חשוב לתהליך, כי הם למדו מה הם היו אמורים לייצג. אני שמח שעמדתי על כך.
מוסדות ירושלים כמו סמדר, הטיש הגדול עם משה להב, קפה בגינה וניו דלי נראים בהרבה מהפרקים, דבר שמוסיף עוד רבדים שאוהבי ירושלים יכולים להזדהות איתם. איך אתם בוחרים את הסביבה ואת צילומי הרחוב, ומהם החביבים עליך המעונה הראשונה? זה לא קל לצלם בחוץ, בשום מקום. מכוניות עוברות, ואנשים עוברים. גם עבודות הבנייה הקשו. רוב הצילומים נעשו בין רחוב הל"ה ורחל אימנו, אבל גם היינו צריכים את מרכז העיר התוסס, אז הלכנו ליואל סולומון ולרחוב הילל. צילמנו גם באוניברסיטה, כדי להדגיש שזו עיר אקדמית, עם אוניברסיטה.
גן סאקר ועמק המצלבה הם החביבים עלי, אולי. וצילנו פעם במגרש ליש אצטדיון טדי, ומישהו העביר שיעורי נהיגה על אופנוע במקום.
היה לי גם חשוב מאוד מסיבת סיום העונה תהיה בירושלים. כל הצוות, צלמים וכולם, עלו לאוטובוס, זה היה כמו טיול שנתי בסוף שנת הלימודים. בגלל שעבדתי שם, הצלחתי להשיג את פארק דייוידסון שיפתח בלילה, במיוחד בשבילנו, ועשיתי לכולם סיור. אז כולנו ישבנו בבאר כשר, שבע, שהיה קונצפט חדש לגמרי- זה היה שונה בשבילם, לראות אנשים יושבים ושותים, חובשים כיפות. מאוד ניהננו.
תמונות של לייזי שפירא (ברחוב בו צולם פרק 6) צולמו על ידי בן יעקבסון ל-Jerusalem.com. התמונות מתוך סרוגים באדיבות Yes.
למעלה מ-2000 כתבות והמלצות
חברת התיירות "סמארט תור" מתחדשת במתחם משודרג להשכרת אופניים ממגוון...
המקום הטוב ביותר לחוות את הקסם של ירושלים, את ההיסטוריה והייחודיות...
רק במזרח התיכון יכול גרגר החומוס הקטן לעלות לדרגת מלך הקטניות. בעוד...
המקום הטוב ביותר לחוות את הקסם של ירושלים, את ההיסטוריה והייחודיות...
יש ימים שכל מה שרוצים לעשות זה להישאר בין הסדינים, לשבת על ארוחת בוקר...
באופן תיאורטי זה אפשרי לבקר בירושלים מבלי ללכת לעיר העתיקה, אבל אם...
הצבא צועד על קיבתו, אבל הירושלמי לא צועד בכלל לפני שהוא טועם משהו...
רק במזרח התיכון יכול גרגר החומוס הקטן לעלות לדרגת מלך הקטניות. בעוד...
ירושלים היא מעל לכל עיר של רוחניות ותרבות כיאה לבירת ישראל, ועל כן התייר...
לא נמצאו תוצאות להצגה
Text text text
|
||