"העיר אשר בדד יושבת
ובליבה חומה"
כך תיארה המשוררת נעמי שמר את הודה עתיקת היומין של עיר הקודש בשירה השגור בפי כל, "ירושלים של זהב". ואכן, הכותל המערבי הינו מרכזה הפועם של העיר, חומה המסמלת תקופה רחוקה של אימפריות ואנשי קודש, ומקום המסמל את המצוקות והאמונה של עם עתיק ונווד.
הכותל המערבי הוא אחד מקירות התמך המקיפים את הר הבית, אותו בנה הורדוס כחלק מתוכניותיו השאפתניות לייפות ולהגדיל את שטחו של הבית השני במאה הראשונה לפני הספירה. כשהבית הוחרב בשנת 70 לספירה, רק הכותל המערבי נשאר על עומדו. ליהודי התקופה כותל זה הפך לסמל שהאל לא נטש את עמו, גישה שהונצחה בקורפוס החשיבה היהודית.
במשך אלפיים שנה יהודים מכל קצוות הגלות עלו לרגל לבירה הרוחנית על מנת לגעת באבנים השחוקות ולעמוד בקרבת קודש הקודשים, במקום בו בית המקדש פעם עמד.
הכותל נשבה, יחד עם שאר העיר, על ידי הצבא הירדני בשנת 1948, ושוחרר בשנת 1967 על ידי צה"ל כחלק מהמבצע לאיחוד ירושלים. שיחרור הכותל והחזרתו לרשות יהודית גרם לאופוריה במדינה. שכונת המוגרבים שהייתה סמוכה לכותל הושמדה כליל, והרחבה הנוכחית נבנתה במקומה, דבר שהפך את כל האיזור למעין בית בנסת פתוח לכול תחת סמכותה של הרבנות בירושלים.
הכותל הינו מקום קדוש בתחום שיפוט דתי, ולכן יש לשמור מספר כללים הנהוגים במקום: גברים ונשים מתפללים ברחבות נפרדות, על נשים להיות לבושות בלבוש ההולם את קדושת המקום, על הגברים לחבוש כיפה או כובע בהתקרבם לכותל וחל איסור מוחלט להשתמש במוצרי אלקטרוניקה בשבת וחג.
Text text text
|
||