כיכר הדוידקה

מידע כללי

חלק מהפרקים הנבחרים במלחמת העצמאות סובבים סביב נשק מיוחד במינו, הדוידקה. בשנת 1948 היה על כוחות ישראלים להתמודד עם שבעה צבאות אויב, ועם ארגונים עוינים מקומיים, שמטרתם המובהקת לזרוק יהודים לים. וזה עם כוחות זוטרים, בלתי מאורגנים, בלתי מאומנים ובלתי מאויישים. מכיוון שהישראלים לקו בתחמושת מספקת, היה עליהם לאלתר. אילתור זה הוא שהביא לפיתוח הדוידקה.

דוידקה היא מרגמה בקוטר 3 אינץ' מתוצרת תע"ש. הפגז של הדוידקה, ששקל 40 ק"ג, היה בקוטר גדול מזה של הקנה, והוא "הולבש" עליו, אך במקום חומר נפץ הוא מולא בברזל ומתכת מכל הבא ליד. עובדה זו, יחד עם העובדה שהטווח היה כמעט אפסי (300 מטר לכל היותר), הפכה את הדוידקה לרובה קפצונים משוכלל, ולא כלי נשק מודרני. למרות זאת, הדוידקה גרמה רעש חזק בעת הפעלתה ובהחלט הקפיצה את כוחות הערבים וגרמה להם לסגת.

שמועה שנפוצה בקרב צבאות ערב סיפרה שמדענים יהודים אמריקאים העבירו לאחיהם הישראלים את המידע הנחוץ לייצר פצצת אטום, והם הניחו שהפיצוץ האדיר של הדוידקה הינו הפעלת מטען גרעיני. מידע שגוי זה הופץ דווקא בעיתוי נח, והוביל לניצחון הפלמ"ח בצפת ותרם לקרב על ירושלים.

הדוידקה שהשתתפה במבצע על ירושלים הוצגה במשך שנים בכיכר הדוידקה במרכז העיר, במורד הרחוב משוק מחנה יהודה. ולמרות שהועבר הכיכר עדיין נושאת את שמה של המרגמה הקטנה שבעזרת בום גדול עזרה להקים את מדינת ישראל.