למרות שאנשי כמורתה הינם אנשים נחבאים, ולעיתים רחוקות בלבד אפשר לראותם מהלכים במרכז העיר בביטחון המלא שרואים בצעדי אנשי הכמורה היוונית אורתודוקסית או הרומי-קתולית, כנסיית טוואחדו האתיופית האורתודוקסית שמרה על נוכחות בעיר מאז המרת איתיופיה לנצרות במאה הרביעית לספירה.
זהותה הדתית של הכנסייה ייחודית. עוד בראשית ימי הכנסייה היא חברה לנצרות הקופטית ועזבה את הזרם המרכזי בנצרות בעקבות וועידת כלקדון בשנת 451, חלק מסדרת וועידות בין מנהיגים נוצרים שהתקיימו על מנת לקבוע דוגמה אחידה בימי הנצרות הצעירה. ההתפלגות באה מתוך מחלוקת תיאולוגית- השאלה כיצד תכונותיו האלוהיות והאנושיות של ישו התקיימו בד בבד באותו גוף. פילוג זה יצר את הכנסייה הקופטית וכפופה לה (עד 1948 כשקבלה מעמד עצמאי ככנסייה) את הכנסייה האתיופית האורתודוקסית, אחת הכנסיות העתיקות ביותר שעדיין קיימות כיום.
עד שנת 1888 הכנסייה הסתפקה במנזר וכנסייה שנבנו מעל כנסיית הקבר בעיר העתיקה, אך באותה שנה הכנסייה קבלה מענק נדיב מקיסר אתיופיה יוהנס הרביעי, והם קנו שטח הרחק מחומות העיר, ברחוב הנביאים של היום. במקום נבנה מנזר חדש, ונחנך בשם "דברה גאנט".
מבקרים עם עין מערבית ישימו לב שסגנון הבנייה שונה מאוד מהמתכון הסטנדרטי לכנסיות בארצות המערב. במקום מעבר צר המוביל עד לבימה בניין דברה גאנט בנוי בצורת מעגל, כך שהבימה קורנת החוצה ממרכז הבניין. המנזר הוא ביתם של כמה עשרות נזירים ונזירות, וכל המתחם פתוח למבקרים (אך ללא שעות קבועות) ללא תשלום, למרות שתרומות תתקבלנה בברכה.
יש לחלוץ נעליים לפני הכניסה, כפי שדורשת המסורת האתיופית.
למעלה מ-2000 כתבות והמלצות
לא נמצאו תוצאות להצגה
|
Text text text
|
||
